אניסה אשקר: שמרי על עצמך
תפריט ראשי- תרבות
דלג על תפריט ראשי- תרבות
מה חדש?
דלג על מה חדש?
עצור

מה חדש?

לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

אניסה אשקר: שמרי על עצמך

 

פתיחה: יום חמישי 30.4.15 בשעה 19:30
 
אניסה אשקר:  שמרי על עצמך

 أنيسة أشقر: ديري بالك على حالك
Anisa Ashkar: Take Care


אוצרת מאירה פרי-להמן


שיחי גלריה ב- 11.5, 9.6, 16.6, 30.6 בשעה 19:00

 


"רוצָה אותךָ גבר צועני
מלטש את המילים כמו אבן".
– חוסני אלח'טיב שחאדה, מתוך "מחפשת גבר צועני!" 1

 

כשאני פוגשת את אניסה אשקר, אני קודם כל שואלת אותה מה כתוב על פניה. הכתובת, בשפה הערבית, משתנה מדי יום מזה כחמש עשרה שנים. בכך, האמנית הופכת את פניה למצע של ציור וגם מספרת משהו על מה שמעסיק אותה או על מצבה הרגשי. "אחרֵי", "זרה", "סתם", "לאט", "תכלס","רגיל", "שמרי על עצמך" - אלה הן כמה מהמילים ומהביטויים שראיתי כתובים על לחיה הימנית, ליד עינה, בחודשים האחרונים. יש שהמילה כתובה בכתב מוכר וקריא, יש שהיא בכתב קליגרפי, ולעתים היא בכתב ראי. אשקר מספרת לי שאינה יוצרת מתוות ליצירותיה, ושהיא מתייחסת לכתובות הללו כאל מתוות.
אניסה אשקר היא ערבייה ילידת עכו, בעלת תואר ראשון באמנות מהמדרשה לאמנות בבית ברל. היא אמנית רב-תחומית העוסקת בנושאי זהות, ביקורת חברתית ומגדר. בשמונה השנים האחרונות היא מתגוררת בתל-אביב. בתערוכתה הנוכחית, כמו בכלל עבודתה, החומרים מגלמים תפקיד מרכזי. כולם טעונים בשאלות של זהות ובזיכרונות ילדות. העבודה שביל הזהב (2015) מורכבת משמונה קופסאות עץ המתפקדות כחלונות ראווה, שבתוכן הניחה אשקר ענפי כותנה צבועים חלקית בזהב ובשחור. כתמי זהב אלה הופכים את הצמחים לקדושים בעודם מעמידים במבחן את יכולת ההישרדות שלהם לאחר שענפיהם נגדעו, ומדגישים את הניגוד ביניהם. בכך, היא מכניסה לעבודה את ממד הזמן – משך ההישרדות של הצמח לאחר מותו ותחילת חייו האחרים בקופסה. לתוך אחת הקופסאות הכניסה האמנית חולצה שלבשה ב-2000 בעת שהציגה את המיצג دائمًا (תמיד). כך יצרה קשר בין עבודתה בעבר ליצירתה בהווה. אשקר נזכרת שבילדותה סימנו שדות הכותנה של קיבוץ עין המפרץ את גבולות עולמה, שמעבר לו לא הורשו הילדים לדרוך. עתה היא רואה בכותנה דיוקן עצמי, והיא עובדת בחומר זה מ-2010. גם הניירות שעליהם היא מציירת עשויים ממאה אחוז כותנה. הכותנה משמשת אותה להמשך עיסוקה בניגוד בין לבן ושחור, שאפיין את מיצגיה בשנים האחרונות. את השחור היא מציגה לעתים קרובות באמצעות זפת, חומר שניתן לראות בו גם התייחסות לאנשים השחורים, שהועבדו בארצות-הברית בקטיף הכותנה. אשקר מזכירה בשיחתנו את "מועדון הכותנה", מועדון לילה מפורסם שפעל בשנים 1940-1920 באזור הארלם שבניו-יורק, שבו הופיעו בדרנים אמריקאים שחורים בפני קהל לבן בעוד שעליהם עצמם נאסרה הכניסה כקהל. ייתכן שהאמנית אף משתעשעת במשחק מילים המזהה בין ה"שחור" ל"זהב השחור".

 

קפה שחור, 2005

 

השחור מיוצג בעבודתה גם באמצעות קפה שחור (2005), כשם אחד מהדיוקנאות העצמיים שבתערוכה. בתצלום זה נראית האמנית כשהכתובת על פניה היא בצורת ספירלה (אינסופיות) והכתובת, הלקוחה משירו של המשורר מחמוד דרוויש "אמי", אומרת: "אני מתגעגע ללחם של אמי, לקפה של אמי, למגע שלה".
בנוסף לכותנה, זפת וקפה, אשקר משתמשת בעבודותיה בחומרים כגון שמן זית, שוקולד ואורז. בתערוכה מוצגות עשר עבודות על נייר, הכוללות שלושה טריפטיכונים ועבודה אחת. העבודה שוקולד מריר ואורז (2012) עשויה אקריליק ומי פנים על בסיס אורז על נייר. הטריפטיכון הציור בשמן זית (2015) עשוי שמן זית, עלה זהב ועיפרון. חיבור הזהב עם השמן יצר צבע ירוק. בטריפטיכון שוקולד עם עלה זהב (2012) האמנית מדגישה את החושניות של השוקולד. הכתם כסימון נוכחות נראה בטריפטיכון נוסף, המורכב משלוש עבודות שנעשו בצבעי שמן על נייר: כתם שחור וכתם לבן מנוגדים, וכתם אדום (צבע יסוד).

 

כתם שחור, כתם לבן וכתם אדום (טריפטיך), 2012

 

לשאלתי האם הכתמים מקריים, האמנית עונה שאין מקריות. הכתם מכוון. יחסה של אשקר לציור הוא כמו למיצג: הכול מתוכנן, אבל תמיד ישנו הבלתי צפוי. בעבודות אלה מודגש רעיון ה"חזרה למטבח" וחציית הגבולות שבין החיים לאמנות.
בתערוכה מוצגים חמישה  דיוקנאות עצמיים של האמנית עם כתובות על פניה. המילים בשם התצלום שמרי על עצמך (איפיגניה) (2003) – כמו גם בשם התערוכה – הן מילותיה החרדות של אם האמנית בסופה של כל שיחת טלפון ביניהן. אשקר נראית בתצלום כשעל כתפיה קרני איל, הנראות כמגבילות את חופש תנועתה ומזכירות את השה לעולה מסיפור עקדת יצחק ואף את סיפור איפיגניה באאוליס. לפי אחת הגרסאות, איפיגניה, בתם של אגממנון וקליטמנסטרה, ניצלה ממוות כי האלה ארטמיס החליפה אותה באיל, שהועלה קורבן במקומה. פיסת התחרה הקשורה לשערה של האמנית, מדגישה את קורבנה של האשה, המקושר לאובדן חירותה האישית עם נישואיה. כותרת תצלום נוסף היא אגריה מאתיה 4 (העיניים הפראיות) (2006).

 

אגריה מאתיה 4 (העיניים הפראיות), 2006

 

לדברי אשקר, הטקסט שכתוב על פניה בדימוי זה הוא ייצוג פואטי של דמותה של הגורגונה מדוזה לפני שנענשה על-ידי אתנה. אשקר, המזדהה עם דמותה, כותבת: "הגיעה העת להגיע, אני שאגיע בקרוב. השינה והמוות חד הם". לעומת זאת, בדיפטיכון מ-2004 מכריזות הכתובות על חולצת האמנית:  אלופה 1 (מוחמד עלי) ואלופה 2 (מוחמד עלי).

 

מאירה פרי-להמן, אוצרת

 

1 חוסני אלח'טיב שחאדה, מתוך "מחפשת גבר צועני!", הקרוי מזרחי, (חיפה: דאר ראיה, 2014), עמ' 86 (ערבית).

 

 

אלופה 1 (מוחמד עלי), 2004

 

 

Anisa Ashkar is an interdisciplinary Arab artist born in Acre, engaged in issues related to identity, social critique, and gender. Materials play a key role in her work, and they are all charged with questions of identity. In Golden Mean (2015) the gold stains confer sanctity on the plants while testing their capacity for survival once their branches are cut off. One of the boxes also contains a shirt worn by the artist in 2000 during her performance دائمًا (Always). In this way, she establishes a connection between her current pieces and her past work. Ashkar regards cotton as a self-portrait and uses it to pursue the contrast between black and white, which has informed her performances in recent years. Blackness is often represented in her work by tar, a material which may also refer to the cotton-picking black slaves in the history of the United States. It is also embodied in Black Coffee (2005), as one of the self-portraits in the exhibition is titled. The inscription on the artist’s face is a quotation from Mahmoud Darwish’s poem “My Mother,” saying, “I miss my mother’s bread, my mother’s coffee, her touch.” In addition, Ashkar employs materials such as olive oil, chocolate, and rice. She regards painting in much the same way as performance: everything is done deliberately yet there is always an unexpected element. These works bespeak a “return to the kitchen,” breaching the boundary between art and life.
Featured in the exhibition are five self-portraits with facial inscriptions. The words in the title Take Care of Yourself (Iphigenia) (2003) – as well as in the exhibition’s title – are the anxious utterance of the artist’s mother at the end of every phone conversation between them. The ram horns on Ashkar’s shoulders limit her freedom of movement and recall both the ram sacrificed instead of Isaac and the story of Iphigenia in Aulis. According to one of the story’s versions, Iphigenia was saved from being sacrificed by her father, Agamemnon, when Artemis replaced her on the altar with a deer. The piece of lace tied to the artist’s hair stresses the sacrifice of women, associated with their loss of personal freedom on being married. The text on Ashkar’s face in Agria Matia 4 (The Wild Eyes) (2006) is, according to her, a poetic representation of the figure of the Gorgon Medusa prior to being punished by Athena. In contrast, in a 2004 diptych the inscriptions on her shirt proclaim: Champion 1 (Muhammad Ali) and Champion 2 (Muhammad Ali).
 
Meira Perry-Lehmann
Curator of the Exhibition

أنيسة أشقر هي فنّانة متعدّدة المجالات عربيّة من مواليد عكّا، تتناول مسائل الهُويّة، النّقد الاجتماعيّ والجندر. تجسّد الموادّ دورًا مركزيًّا في أعمالها، وهي مشحونة جميعها بأسئلة الهويّة. في العمل الدّرب الذهبيّ (2015) تضفي البقع الذهبيّة على نبتة القطن قداسة، في حين أنّها تضع قدرة بقائها قيد الاختبار بعد أن تمّ قطع أغصانها. أدخلت الفنّانة إلى إحدى العلب قميصًا ارتدتْه عام 2000 حين قدّمت العرض دائمًا، وبهذا خلقتْ علاقة بين عملها السّابق وعملها الراهن. ترى أشقر في القطن بورتريه شخصيًّا. وهي تستخدم القطن لمواصلة عملها على تناقض الأبيض والأسود، الذي ميّز عروضها في الأعوام الأخيرة. كثيرًا ما تعرض الأسود بواسطة الزفت، مادّة يمكن من خلالها رؤية التعاطي مع السّود، الذين تمّ استعبادهم في الولايات المتّحدة لجني القطن. يتجسّد الأسود في أعمالها أيضًا بواسطة القهوة العربيّة (2005)، وهو اسم أطلقته على أحد البورتريهات الشخصيّة في معرضها. أما الكتابة التي على وجه الفنانة فمأخوذة من قصيدة "أمّي" للشّاعر محمود درويش: "أحنّ إلى خبز أمّي وقهوة أمّي ولمسة أمّي".
بالإضافةً إلى ذلك، تستخدم أشقر في أعمالها موادّ مثل زيت الزيتون، الشوكولاطة وماء الأرز للوجه. تعاطي أشقر مع الرّسم هو مثل تعاطيها مع العرض: كلّ شيء مخطّط، لكن هناك دومًا غير المتوقّع. يتمّ في هذه الأعمال التشديد على "العودة للمطبخ" واجتياز الحدود بين الحياة والفنّ.
يقدّم المعرض خمسة بورتريهات شخصيّة للفنّانة مع كتابات على الوجه. الكلمات في اسم الصّورة ديري بالك على حالك (إيفيجينيا) (2003) – مثلما في اسم المعرض – هي كلمات والدتها الخائفة في نهاية كلّ مهاتفة بينهما. قرنا الظبي على كتفيها يحدّدان حريّة حركتها ويذكّران بخروف التضحية في قصّة إسحق وحتى إيفيجينيا في أوليس. حيث، وفقًا لإحدى الصّيغ، نجت إيفيجينيا من التضحية بها من قبل والدها، أغاممنون، عندما استبدلتها الإلهة أرتميس بظبي. قطعة الدانتيل المربوطة بشعر الفنّانة تبرز ضحيّة المرأة، المرتبطة بفقدان حريّتها الشخصيّة عند زواجها. تقول الفنّانة إنّ النصّ المكتوب على وجهها في صورة آغرية ماتيا 4 (العيون المتوحّشة) (2006) هو تجسيد شعريّ لجورجون ميدوزا قبل أن تعاقبها أثينا. في المقابل، ففي ثلاثيّة من العام 2012، تعلن الكتابات على بلوزتها: بطلة 1 (محمّد علي) وبطلة 2 (محمّد علي).

مئيرا بيري-ليهمان
أمينة المعرض

הדפסשלח לחבר
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד