נאום ראש העיר בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

נאום ראש העיר בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

5/05/2014
נאום ראש העיר בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (הגדל תמונה)

משפחות שכולות יקרות
שר החקלאות ופיתוח הכפר ח"כ יאיר שמיר
יו"ר ארגון 'יד לבנים' הגב' פנינה בורנשטיין
מחנכים ותלמידים יקרים
קהל נכבד


הסופר דויד גרוסמן ספד לבנו, סמ"ר אוּרי גרוסמן ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה וְכַּתַב את המילים המצמררות...
"קַצַר וְחַטוּף וְשוֹבֵר אֵת הַלֵב, לַחְשוֹב שֵהוּא תֵכֵף יִדְעַךְ.
מַבַּטוֹ רַק נִפְקַח, אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב - רַק נִיתַן לִי וְתֵכֵף נִלְקַח.
וְאַת וְאַנִי הַיוֹדְעִים,  וְנוֹרַא הַדַבַר שֶרַק הוּא לֹא -  עַד כַּמַה קְצַרִים הַחַיִים,  הַחַיִים הַקְצַרִים שֵנִיתְנוּ לוֹ.
נַדִיב וְנִסְעַר וּמַכְאִיב.  קַצַר פֹּה כֹּל כַּך  הַאַבִיב".

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום שבו כולנו- ילדים, מבוגרים, וותיקים ועולים הופכים לְמִיקְשַה אחת, גוף אחד. גוף שֵאחד מאיבריו נִכְּרַת באכזריות, והותיר אחריו לַנֵצַח - פצע פתוח ולב מדמם.   
ואנו ניצבים כאן היום יחד, קהילה מלוכדת של אלפי בני אדם. המון אדם, צפוף, חבוק, שְלוּב זרועות, שֵחולק בדממה אַפוּפַת צער את דִמְעוֹתַיו .
וְכּוּלַנוּ זוכרים את האב שחיבק את ילדיו, נַשַק לאשתו הלך ולא שב. את המפקד שקרא 'אחרי' ורץ תחת אש צולבת לפני פַּקוּדַיו, את החובש שהקריב את חייו על מנת להציל את הפצוע, את הבן, את הבת, את האב. 
שהרי, ביום הזיכרון הזה, כבכל יום זיכרון, נפתחים הסכרים מעל דמעותינו. צפירה חד משמעית זועקת בקול שבר בלתי מתפשר את שאנחנו מנסים בכל יום מֵחַדַש לעכל, להבין, להסתיר. היא זועקת בְּכְאֵב, דורשת שֵלֵזְמַן קַצוּב, דחוס כמעט, נִיתֶן דְרוֹר לַיַגוֹן. שלא נפחד, כִּי בַּיוֹם הזה לא צריך לפחד. לא צריך להתעלם. צריך לזכור. וְזִיכְרוֹן הנופלים, כמו כל דבר שיסודו אמת – הוא קשה. כל- כך קשה.
ואת הקושי הזה, שאנחנו סוחבים על גבינו שישים ושש שנות עצמאות, אנו הופכים להוקרת תודה חרישית, שזולגת מהעין ללחי, ומסיימת את דרכה באדמה הקשה – כמו משלימה מעגל, מן החיים – למתים, כי זו דרכה של הארץ הזאת.
וכפי שכתב בשירו המשורר נתן יונתן: "אֵרֵץ שֵמַתְקוּ לַה רֵגַבֵיה וּמְלוּחִים כֶּבְּכִי כֹּל חוֹפֵיה, שֵנַתְנוּ לַה אוֹהַבֵיה כֹּל אַשֵר יַכְלוּ לַתֵת".

משפחות שכולות, קהל יקר ונכבד ...
אנחנו מתכנסים כאן הערב כדי לזכור וּלְהַזְכִּיר.
מתכנסים, כי זו חובתנו הלאומית, מתכנסים כדי לחלוק להם כבוד, לספר יחד את סיפור חייהם שנגדע בטרם עת וְלְחַבֵּק את המשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להם מכל. ככה – ביחד, בלבבות מאוחדים. נושאים את הנטל, בוכים, אבל לא נשברים.
כי למרות הכאב והאובדן אין לנו, לעם ישראל ברירה, אין לנו תחליף, אין לנו ארץ אחרת. ולכן מחויבים אנו להמשיך לצעוד באותו השביל, באותו הנתיב וּבְּאוֹתַה הדרך, אותה הֵתְווּ לנו מֵתֵינוּ גיבורי ישראל.
ודווקא בשעה לא קלה זו ברצוני לשתף אתכם, קהל יקר ונכבד בפנייתה של נערה בשם לוֹטֶם שַחַר, אחות שכולה בת עירנו שאיבדה לפני זמן לא רב את אחיה סר"ן עֹמְרִי שַחַר ז"ל, שהיה איש אהוב ונערץ, מלח הארץ. לוטם העלתה לאחרונה לתודעת הציבור את הקושי האישי שלה בחיבור החד והאכזרי בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בו אנו מֶבַכִּים את טובי בנינו לבין יום העצמאות בו אנו חוגגים את תקומתנו כְּעַם וּכְּאוּמַה.
ואכן כמידי שנה עוֹלַה שוב ושוב אותה השאלה הקשה בנוגע להפרדת שני אירועים מְכוֹנֵנִים אלה בתולדות עמנו. מדובר בסוגיה קשה ונכונה, שמעסיקה את המשפחות השכולות אבל גם את שאר אזרחי המדינה. סוּגִיַיה שפורטת על נימי הנפש של כל אחד ואחת מאתנו.
כאדם פרטי המעבר החד והכואב בין שני האירועים קשה לי מאד, היות וגם לי היו חברים ורעים לנשק שנהרגו במהלך שירותם הצבאי. תושבים שמשתייכים למשפחת השכול הגדולה ואני כואב באופן אישי את כאבם ומלווה אותם. אולם ישנו קשר בלתי ינותק בין האובדן הקשה מנשוא הצורב את הנפש לבין התקומה המופלאה שלנו כעם חופשי בארצו.
איני יכול להכריע בסוגיה מורכבת זו, אולם מאחל אני לכולנו כי נדע לאסוף את השברים, נדע לתמוך זה בזה, וביחד נוסיף לחלום על עתיד טוב יותר לילדנו, לעשות כל שֵלַאֵל ידינו להביא שלום עלינו ועל כל ישראל וְלְהַגְשִים את דברי הנביא ישעיהו בן אמוץ : "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

 

יהי זכרם של נופלי מערכות ישראל ברוך.

 

 

הדפסשלח לחבר

חדשות נוספות

תפריט אייקונים
דלג על תפריט אייקונים
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד