נאום ראש העיר יום הזיכרון שכונת עליה
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

נאום ראש העיר יום הזיכרון שכונת עליה

7/05/2014
נאום ראש העיר יום הזיכרון שכונת עליה (הגדל תמונה)

משפחות שכולות יקרות,
חנה אייזק, נציגת 'יד לבנים'
ח"כ איתן כבל
קהל יקר ונכבד

ביום הזיכרון הזה, כבכל שנה, אנו מתאספים בשכונת עליה, על מטענה הכבד – כדי לחלוק את הכאב שאנו נושאים עמנו בכל עת. שהרי אין יום לאומי כל-כך, ובאותה נשימה פרטי כל-כך, כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. יום שבו אנו זוכרים את אלה שבזכותם אנחנו כאן. שבו אנו מוקירים אותם, את זכרם, את חייהם. שבו אנו מבכים את מותם בטרם עת, ובו בעת אומרים להם, להן, תודה.
זהו יום מיוחד במינו. יום שבו מותר לנו, ולו לכמה שעות, להתפרק. לבכות את הבכי שהוא המשכו של בכי רגע הבשורה המר, לקרוע את האוויר שוב בזעקה ממעמקי הנשמה, להתייחד וְלֵהִתְגַעַגֵע.

ואז, ברגע השבר הזה, שבו כל אחד מאתנו מתייחד עם זכר האהוב והאהובה שאינם – כי לכולנו, הרי, יש את האהוב או האהובה שלו שכבר אינם – דווקא ברגע הזה, אנו נכונים להיאסף אל חיקה המחבק של הקהילה.
זו אותה הקהילה שאנו פוגשים כל יום כאן בשכונת עלייה – קהילה שעברה כל-כך הרבה ביחד. שהעצב שוֹרֵה עליה גם בין הימים השמחים, כשבחוץ אין צפירה ואזכרה ושכול, אלא צחוק ושמחה, וחיוכים. זו קהילה, שאפופה הילה מיוחדת: זו הילתם של עשרים ושלושה נופליה.
משפחות שכולות, קהל יקר ונכבד...
לכל אחד מכם, מאתנו, זכרונו שלו: האב שזוכר את הדיווח בחדשות על אירוע בגבולות הארץ. האם, ששמעה את בנה אומר לילה טוב מתוק בטלפון, מבלי לספר על המבצע שנכון לו בשדות הקרב. האחות שפשוט הרגישה שמשהו לא בסדר קרה, הרבה-הרבה לפני שהבשורה הגיעה לאוזניה. כולם כאן, ולכולם יש זיכרון ייחודי, אישי, רק שלהם. אבל כולנו ביחד, וכמה היינו רוצים שלא אלה יהיו פני הדברים, הם גם קהילה שמתאבלת על אובדנה.

היה זה בימי האופוריה שאחרי תום מלחמת ששת הימים, כאשר יוני נתניהו ז"ל כתב לאשתו מכתב בו תיאר בתמצית עייפה אך מדויקת, את משמעותו של יום הזיכרון, וכך כתב:
"זֵהוּ. נִגְמַר קְרַב. אַנִי בַּרִיא וְשַלֵם. עַזַבְנוּ אֵת מֵרְחַבֵי הַחוֹל מֵלֵאֵי גוּפוֹת הַמֵתִים, הַשְרֵיפוֹת וְהַעַשַן, וְשוּב אַנוּ בְּאַרְצֵנוּ שֶלַנוּ. אַנִי אַכוּל דֵאַגַה לִשְלוֹמֵך. אוּלַי בְּעוֹד יַמִים מִסְפַּר, כְּשֶהָכּוֹל יִיגַמֶר, וְנוּכַל לִהִיוֹת שוּב יַחַד, אוּלַי נֶחַיֵיךְ. כַּעֵת זֶה קְצַת קַשֶה. כְּשֶמֶחַיְיכִים, מַשֶהוּ בִּפְנִים כּוֹאֶב. הַלַיְלַה, וְאוּלַי מַחַר אוֹ מַחְרַתַיִים, שוּב נִירַה וְשוּב יַמוּתוּ וְיִיפַּצְעוּ. אַנִי אֵהֵיֵה בֵּסֵדֵר – אַבַל חַבַל לִי עַל הַאַחֵרִים".
איננו מכירים עולם אחר. אין לנו ארץ אחרת. אין לנו לא עיר, ולא שכונה אחרת. איזו שכונה אחרת תוכל לשאת את הנטל שלכם? ממילא, לא הייתם חולמים לבקש אחרת גם לו הייתה האפשרות. כי ככה נראית רעות. וככה נראית הכרה משותפת במחיר שעלינו לשלם. שהרי, עשרים ושלושה נופלים בני שכונה אחת בת שלושת אלפים שלוש מאות שמונים ושבעה תושבים- זהו מספר שאי אפשר לדמיין אפילו. זה מחיר דמים שלא חלמנו שנצטרך לשלם. אני עומד בפניכם, מרכין ראש בפני הנופלים – ובפני תושבי השכונה שנושאים את זיכרונם שעה-שעה, יום-יום, רגע- רגע.

ואולם המחיר שאנו משלמים נדמה, לעתים, כבד מנשוא. כבד לאין שיעור. זהו מחיר דמים ונפשות, שכמו במעגל שאין לו סוף, דורש מאתנו להמשיך: לעבוד, ללמוד, לאהוב. לצחוק זה מבדיחות רעהו, לחבק זה את זו. להמשיך וליצור חיים כאילו המוות אינו אורב בגבולם.
מאתיים תשעים ושלושה מבני העיר נפלו במערכות ישראל. עשרים ושלושה מהם גדלו כאן, בין גינה לכביש. סללו את השבילים שבהם אתם, תושבי השכונה, הולכים מדי יום. ובכל אחד מכם, יש משהו מהם. אולי זה התום שבהם. אולי העוז. ומהטקס הרי תמשיכו, הרי נמשיך: לשבת, לשתות כוס תה מנחמת. לדבר על הנופלים.
כדברי הנביא ירמיהו- "כִּי מִדֶי דַבְּרִי בו, זַכוֹר אֵזְכֵּרֵנוֹ עוֹד". וְאַני רוצה לקוות וְלהַאַמִין, שמתוך אותו דיבור, וְמִתוֹך אוֹתָה תחושה חמה של קהילה, שֶל שותפות גורל – וּמתוֹך הוקרת תודה על החיים שחיו, ניתן זה לזה יד, וְכתף, וְנזכּוֹר ביחד ולחוּד. כי אסור לשכוֹח. כי האור שממתין אחרי עלות השחר לא שוכח גם הוא את החשכה שהמתינה, בתוֹרה, לבּוֹאוֹ. וְהעצב שמלווה את הרגעים האלה, לעולם לא יֹאבַד – אבל לעולם לא ישתלט.

כך כתבה נעמי שמר בשירה "בַּדַמִייךְ חַיִי":
"הַמִילִים הַעַתִיקוֹת נוֹתְנוֹת בִּי כֹּח
בַּקוֹלוֹת הַעָתִיקִים אֶמְצַא מַרְפֵּא
הֵם עוֹזְרִים לִי לִחְיוֹת
הֶם עוֹזְרִים לִי לִצְמוֹח
לִבְרוֹא עוֹלַם יוֹתֶר יַפֵה
וֵאֵעֵבוֹר עַלַיִיך וֵאֵרְאֵךְ
מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדַמַיִיךְ
וְאוֹמַר לַךְ בְּדַמַיִיךְ חַיִי
חַיִי, חַיִי, בְּדַמַיִיךְ חַיִי
וְאוֹמַר לַךְ בְּדַמַיִיךְ חַיִי

וּפִּתְאוֹם מֵעַל רֹאשִי נִפְתַחַת קֵשֵת
מֵנִיפַה צִבְעוֹנִית נִפְרֵשֵת
מֵבַשֵרֵת חַיִים, מֵבַשֵרֵת תִקְוַוה
וְשַלוֹם וְשַלְוַוה וְחֵסֵד".

יהי זכרם של הנופלים במערכות ישראל ברוך.

הדפסשלח לחבר

חדשות נוספות

תפריט אייקונים
דלג על תפריט אייקונים
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד