נאום ראש העיר יהודה בן חמו מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2013
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

נאום ראש העיר יהודה בן חמו מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2013

15/04/2013

משפחות שכולות יקרות,
אלוף במיל ח"כ אלעזר שטרן
גב' פנינה בורנשטיין, יו"ר ארגון יד לבנים
קהל יקר ונכבד,

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יממה שלמה של שקט, של הרכנת ראש, של נשימה אחת ארוכה עם המשפחות השכולות אשר נשימתן - איננה אותה נשימה - מאותו רגע נורא.
יממה שלמה שעם ישראל עוצר מלכת, כמו אותם חיים שנעצרו עם בוא הַשְכוֹל. ואנו מנסים לדחוס לתוך עשרים וארבע שעות, את כל הזיכרון, את כל הכאב, את כל המילים המנחמות, הלא מנחמות, את כל הדמעות וההבטחות; שלא נשכח, שתמיד נזכור, נזכיר וננציח את אותם גיבורים וגיבורות.

המשפט האחרון שנאמר עדיין מהדהד. הטלפון האחרון, המפגש האחרון, עדיין חי, קיים וצורב גם לאחר לכתו, לאחר לכתה. תְהִיָיה, מחשבה, חוסר ידיעה, כיצד חש הוא ברגעיו האחרונים, מה היא רצתה עוד לומר ולא יכלה.

ביגון רב, תאר חיים גורי בשירו;
רְאֵה, הִנֵה מוּטַלוֹת גוּפוֹתֵינוּ שוּרָה אַרוּכָּה, אַרוּכָּה,
פָּנֵינוּ שוּנוּ.
הַמָוֶות נִשְׁקָף מֵעֵינֵינוּ.
אֵינֶנוּ נוֹשׁמִים.
כָּבִים נְגוֹהוֹת אַחֲרוֹנִים וְהָעֶרֶב צוֹנֵחַ בָּהַר.
רְאֵה, לֹא נָקוּם לְהָלֵּך בַּדְּרָכִים לְאוֹרָהּ שֶׁל שְׁקִיעָה רְחוֹקָה.
לֹא נֹאהַב,

לֹא נַרְעִיד מֵיתָרִים בִּצְלִילִים עֲנוּגִּים וּדְמוּמִים,
לֹא נִשְׁאַג בַּגַּנִּים עֵת הָרוּחַ עוֹבֶרֶת בַּיַּעַר.
רְאֵה, אִימּוֹתֵינוּ שֱׁחוֹחוֹת וְשׁוֹתְקוֹת ,
וְרֵעֵינוּ חוֹנְקִים אֶת בִּכְיָם ,
וּמַפַּץ רִימּוֹנִים מִקָּרוֹב – וּדְלֵיקָה וְאוֹתוֹת מְבַשֹרִים סְעָרָה!
הַאֹמְנָם תַּטְמִינוּנוּ כָּעֵת?
הֵן נָקוּם וְהֵגַחְנוּ שֵׁנִית כְּמוֹ אָז , וְשַׁבְנוּ שֵׁנִית לִתְחִיָה".

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. גם בפעם השישים וחמש תופס אותנו בקרביים, אוחז בנשמה ואינו מרפה. תופס אותנו באשר אנחנו – באמצע החיים, באמצע הסידורים, באמצע השמחות, באמצע הכאבים, החברים והאהבות. ובכל מקום שבו אנחנו, הרי בעצם הם, שכבר לא איתנו, במותם איפשרו לנו להיות.

ובכל פעם שאנחנו נדרשים לשוב אל המטלות-מטרות-עבודות, אנחנו נאלצים להנמיך את להבות הכאב. כי החיים חייבים להימשך. כל אחת ואחד מעמנו, כואב את האובדן, רואה כל בן כבנו, כל בת כבתו. ועדיין, לא ישווה, ולו מעט שבמעט, לכם, משפחות השכול, בשר מבשר החללים, שנפלו על משמרתם והקריבו חייהם למען חיינו כולנו.

רעות כזאת, משפחות יקרות, חש כל אחד מתושבי כפר-סבא, כלפי משפחת השכול בעיר . מאז ומתמיד נושאת עירנו את דגל הערבות ההדדית, את הנתינה, ההתנדבות והעזרה, וכשמדובר בחללי צבא הגנה לישראל, 290 מטובי בנינו ובנותינו בני העיר, הרי שהערבות ההדדית מועצמת עשרות מונים ויכולה להקל, ולו במעט, עליכם, בני המשפחות, המכרים והחברים.

ועלינו, על כולנו, מוטלות מספר משימות כבדות משקל, שהחללים ציוו בעצם נפילתם וכמו דרשו מאיתנו הגשמתן. משימה ראשונה שבה ציוונו היא להשכין שלום בינינו לבין שכנינו, שאחרת יפלו חלילה עוד ועוד מילדינו בעוד ועוד מלחמות ועימותי דמים.

 

משימה שניה היא כי נשכין שלום בינינו לבין עצמנו, ונביא את כל פלגי ישראל להוביל את המדינה כטוב לכלל ולא לפלג זה על חשבון האחר. וכך היו רוצים, ממש כמו שאצלם ביחידה, בגדוד ובפלוגה ידעו הם להתקבץ ללא כל הבדל של מקור, מקום או מעמד.
ומשימה נוספת היא כי נדאג לילדינו שלנו לחיים נטולי סכנות מכל מין וסוג; לחיים מרובי אפשרויות התפתחות, סובלנות, טיפוח המצוינים ותמיכה במתקשים. כי הרי כך הם היו רוצים שיהיה עתידם לאחר שהיו משתחררים מהצבא, וכך היו רוצים גם לגבי הצעירים מהם, ממשיכי דרכם.

מדינת ישראל מתייחדת היום עם שתי רבבות ועוד שלושת אלפים שמונים וחמישה מבניה ובנותיה, שנפלו במערכות על חיינו, אזרחי המדינה. גבורתם חסרה לנו ואישיותם מקור לגעגוע. אבל זאת גם זאת ממשיכות להיות נוכחות בחיינו כסמל שיש לצעוד לאורו; כתווי תקן אנושיים שעלינו להנחיל וללמד את דור העתיד שלנו.

משפחות יקרות ואהובות, כמו תמיד, בכל עת – כולנו עומדים לצדכם ולרשותכם.

יהי זכר יקיריכם, יקירינו, ברוך.

הדפסשלח לחבר
תפריט אייקונים
דלג על תפריט אייקונים
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד