נאום ראש העיר יהודה בן חמו מיום השואה 2014
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

נאום ראש העיר יהודה בן חמו מיום השואה 2014

4/05/2014

שורדי השואה ובני משפחות יקרים,
קהל יקר ונכבד,
היום, יום הזיכרון לשואה וְלַגבוּרה, אנחנו מתייחדים עם זכרם של בני עמנו, הנספים בשואה, ומכבדים את בני משפחותיהם, ואת הניצולים מהתופת הנאצית, שחיים בתוכנו.
ביום זה, שחוזר מדי שנה, מֵצוּוֶה עלינו לזכור  מי אנחנו וּמֵאַיִן בּאנו, וּבְּעִיקַר - לאן פנינו. כבר חלפו אמנם כשבעה עשורים מאותן שנים אפלות בתולדות עמנו, אך המשמעויות אינן נמחות והתזכורות מהדהדות באותה עוצמה מדי שנה. אצל רבים מאתנו, הן עדיין מהדהדות מדי יום.

כל אחת ואחד מאתנו מכיר, שומע, יודע את הניצולים החיים בקרבנו. אותם ניצולים המהווים תזכורת יום יומית לַזְוַועָה חסרת גבולות בממדיה העצומים.
חלקם היו מעדיפים למחוק מהתודעה, את אותה זְוַועָה, חלקם מתארים וּמֶתָעַדִים את סיפורם האישי על מנת לצרוב בהכרתם עד יומם האחרון את אשר חוו. חלקם מעבירים בירושה לנכדים, חלקם לכל עם ישראל.
אך כּוּלַם – כל אלה ששרדו את הסיוט – לנצח יעבירו מסר חד משמעי לעם ישראל – "אנחנו חזקים ואנחנו פה כדי להישאר".
"עָם לָבָּדָד יִשְכּוּן" מכונה ישראל, וְכַּאן ראוי כי נזכור מי אנחנו. שונים מרוב אומות העולם והדתות המרכזיות; באמונתנו, בדבקותנו, בְּיְכוֹלות הישרדותנו, וּבְשִשִים וְשש השנים האחרונות – גם בכישרוננו להקים, לפתח וְלֵהִתְפָתֶח כמדינה, עולת ימים במושגים היסטוריים.

מדינה נאמנה וּמחויבת לערכי מוסר ותרבות, יהודיים וְכַּלל אנושיים, מדינה צעירה המושתתת על עקרונות דמוקרטיים השומרת על כבוד האדם ובה בעת  - נלחמת על חייה, בכוחה שלה .
ניצולים יקרים, קהל יקר ונכבד,
שואה זו בתולדותינו עיצבה והשפיעה רבות על דמותנו, הן כעם, הן כאומה והן כיחידים. האבולוציה שעבר עם ישראל מאז עיצבה יהודי חדש, ישראלי חזק, גאה, בטוח ומוּכְוָון הצלחה. כאלה אנחנו היום, עדיין מושפעים, כשבעים שנים אחרי, מהשואה הנוראה שפקדה את עמנו.
את הלקח האוניברסלי כמו הלקח הלאומי והפרטי שלנו-  'לא להרכין ראש' כתב המשורר אורן הופמן בצורה הכל כך רהוטה:

"נִזְכּוֹר אֶת אוֹתָם יָמִים אֲפֶלִים
בַּהֵם הַאנוּשוּת אִיבְּדָה אֶת צָלמה
אֵימַה חשֹוּכַה יַרְדַה עָל הָאָרֵץ
ואֵין הִיגיוֹן, ולֹא נוֹתְרַה תִקוָוה.
אַלָפִים וּרֵבַבוֹת נִשלחוּ אל המַוֶות
מִסְפֲר על היַד וּטְלַאִי עַל הַחוּלְצָה
ילָדִים תְמִימִים פְעוּרי עֵינַיים
עוֹמְדִים הַמוּמִים מוּל עוֹצְמַת השׂנְאָה.
שִישָה מִיליוֹן מבְני אֲחֵינוּ
נִשְלחוּ אֶל מוֹתם והעוֹלם שותֶק
שִישָה מִיליון מבְּני עמנו
ייְאוּש, רָעַב, כֶּאֵב - לֵאָן יְפְנֶה הלב?"

אנו - דור שני, שלישי ורביעי
נזכור ולא נשכח את פשעי העבר
נשמור על הבית ועל המדינה
לעולם לא נסכים לאותו גורל אכזר.
וכָעֵת ראוי, שבכל רגע, נשאל את עצמנו לאן פנינו. האם השואה, שחרצה בנו תָלְמֶי זוועה ועוררה בנו אינסטינקטים של פחד, מחייבת אותנו לְבָצֶר וְלֵאֶטוֹם עצמנו בפני כל סכנה? האם הסטיות האנושיות, כפי שהתגלו בפעולות הנאצים, מחייבות אותנו לדבוק בדוקטרינת "עם לבדד ישכון" ואף להוסיף את המשך הפסוק – " וְבַּגוֹיִים לא יתְחַשֶב"? או שפנינו דווקא לֶעֵבֶר פתיחות, פשרנות, אמונה ביצרו הטוב של האדם.
כה מורכבות, פתלתלות ובלתי מובנות מאליהן השפעות השואה עלינו בימינו, שגם התשובות לשאלות הללו אינן פשוטות ונראֶה כי עלינו לשלב בין הכול. להיות חזקים, אך רגישים; לחתור לשלום, אך להתכונן למלחמה;

להשקיע בפיתוח והתפתחות, אך לא לזנוח את משאבי הביטחון.
דבר אחד בטוח: החזון היהודי, למרות השואה ואולי דווקא בגללה, חייב להמשיך את השאיפה לשמש אור לגויים – בכל מובן אפשרי. רק כך נניח את תשתיות הגשרים שאנו מבקשים לבנות בינינו. זאת משימה נצחית, שמוטלת על כל אחת ואחד מאתנו, בכל דור ודור, בעם היהודי.

יהי זכרם של ששת מיליוני אחינו חקוק בליבנו לעד.

 

הדפסשלח לחבר
תפריט אייקונים
דלג על תפריט אייקונים
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד