נאום ראש העיר יהודה בן חמו מיום הזיכרון 2013
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

נאום ראש העיר יהודה בן חמו מיום הזיכרון 2013

17/03/2013

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. גם בפעם השישים וחמש הוא תופס אותנו בקרביים, אוחז בנשמה ואינו מרפה. תופס אותנו באשר אנחנו – באמצע החיים, באמצע הסידורים, באמצע השמחות, באמצע הכאבים, החברים והאהבות. ובכל מקום שבו אנחנו, הרי בעצם הם, שכבר לא איתנו, במותם איפשרו לנו להיות.

"מנשרים קלו, מאריות גברו", אנחנו נוהגים לספוד, אך מה לנו ולקלילות וגבורה, אם ההקשר הוא הספד? מה לנו ולבעלי החיים יודעי המלחמה, אם יקיריכם אינם נוכחים כאן איתנו, בשל מלחמה.

חמש מלחמות עקובות מדם ועוד עשרות מבצעים, פעולות ותקריות גבו מחיר שאין ביכולתנו לשלם באמת. מה שאנחנו עושים, למעשה, משלמים מקדמות על חשבון המחיר הנורא, שאין, כאמור, ביכולתנו לשלם. דפיקה בדלת, הודעה חמורת סבר, העולם עוצר מלכת, חיים קורסים. כאב מפלח חתמאבק והישרדות. בכל יום נזכרים, זוכרים וכואבים, וכבר חלפה שנה. והכל צף בעוצמות גדולות, ומשפחת השכול התרחבה עוד קצת, והכאב והצער עולים וגודשים.

אבל בכל פעם שאנחנו נדרשים לשוב אל המטלות-מטרות-עבודות, אנחנו נאלצים להנמיך את להבות הכאב. כי החיים חייבים להימשך. אבל מדובר רק בתשלום שנדחה. וכך אנחנו דוחים ודוחים את המחויב להשתלם עכשיו ומיד, ולכן איננו יכולים לעמוד באמת במחיר הנורא הזה.

אמנם מדבר אני בלשון רבים ומכליל עצמי בתוכם. מדבר אני מגרונו של העם בישראל, מתוך כאבו, שרואה כל בן כבנו וכל חלל כחללו. ועדיין, לא ישווה, ולו מעט שבמעט, לכם, משפחות השכול, בשר מבשר החללים, שנפלו על משמרתם והקריבו חייהם למען חייכם, חיינו כולנו.

חיים גורי כתב:

אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.

רעות כזאת, משפחות יקרות, חש כל אחד מתושבי כפר-סבא כלפי משפחת השכול בעיר. מאז ומתמיד נושאת עירנו את דגל הערבות ההדדית, את הנתינה, ההתנדבות והעזרה, וכשמדובר בחללי צבא הגנה לישראל, הרי שהערבות ההדדית מועצמת עשרות מונים ויכולה להקל, ולו במעט, עליכם, בני המשפחות, המכרים והחברים.

ועלינו, על כולנו, מוטלות מספר משימות כבדות משקל, שהחללים ציוו בעצם נפילתם וכמו דרשו מאיתנו הגשמתן. משימה ראשונה שבה ציוונו היא להשכין שלום בינינו לבין שכנינו, שאחרת יפלו חלילה עוד ועוד מילדינו בעוד ועוד מלחמות ועימותי דמים.

משימה שניה היא כי נשכין שלום בינינו לבין עצמנו, ונביא את כל פלגי ישראל להוביל את המדינה כטוב לכלל ולא לפלג זה על חשבון האחר. וכך היו רוצים, ממש כמו שאצלם ביחידה, בגדוד ובפלוגה ידעו הם להתקבץ ללא כל הבדל של מקור, או מקום או מעמד.

ומשימה נוספת היא כי נדאג לילדים ולנוער שלנו לחיים נטולי סכנות מכל מין וסוג; לחיים מרובי אפשרויות התפתחות, סובלנות, טיפוח המצוינים ותמיכה במתקשים. כי הרי כך הם היו רוצים שיהיה עתידם לאחר שהיו משתחררים מהצבא, וכך היו רוצים גם לגבי הצעירים מהם, ממשיכי דרכם.

מדינת ישראל מתייחדת היום עם שתי רבבות ועוד כשלושת אלפים מבניה, שנפלו במערכות על חיינו, אזרחי המדינה. גבורתם חסרה לנו ואישיותם מקור לגעגוע. אבל זאת גם זאת ממשיכות להיות נוכחות בחיינו כסמל שיש לצעוד לאורו; כתווי תקן אנושיים שעלינו להנחיל וללמד את דור העתיד שלנו.


על כך כתב יצחק רבין ז"ל, ראש ממשלת ישראל לשעבר, חיל שנפל בקרב על השלום:

 

אדם אינו פלדה, הוא לב ונשמה
הוא בוכה וצוחק, הוא אוהב וכואב
הוא מסתער ונפצע וזועק
האדם הוא אדם.

 

משפחות יקרות ואהובות, כמו תמיד, בכל יום, בכל שעה – כולנו עומדים לצדכם ומוכנים לשרתכם בכל אשר ניתן.

 

יהי זכר יקיריכם ברוך.

הדפסשלח לחבר
תפריט אייקונים
דלג על תפריט אייקונים
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד