נאום ראש העיר יהודה בן חמו ביום הזכרון 2016
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים

אירועי היום

לכל אירועי החודש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

נאום ראש העיר יהודה בן חמו ביום הזכרון 2016

11/05/2016

משפחות שכולות יקרות,
קהל יקר ונכבד,
אותם אבני זיכרון, אותה תפאורה. אותו כאב שאינו מרפה.
שִישִים וּשְמוֹנה שנים (68) של עצמאות – והַיָגוֹן עדיין מלווה אותנו. גם היום – אומה שלמה עוצרת מלכת – מִתְכָּנֵסֶת בצערה שאינה יודעת סוף.

הזמן שחלף לא הֵזִיז את מָצֵבוֹת האבן שנותרו יציבות בִּמְקוֹמָן, משתיקות את הכל. הזמן לא הפחית מִמִשְקָלַם העצום של הכאב והגעגוע שאתן המשפחות השָכּוּלוֹת– נושאות במעלה הדרך.

מול העיניים שלכם, מול דְמוּתָם של הבנים והבנות שנִַחים את מנוחתם האחרונה – נְאֵלַמוֹת המילים– כי אין מילה שתוכל לגשר על חוּרבוֹת הצער.
עבור האם שאיבדה את בנה, עבור האב שחָשַך עולמו, עבור בת הזוג שאהובה לא יחזור עוד, עבור הסב ששכל את נכדו, עבור הבן והבת שלא יִזְכּוּ לומר את המילה "אבא". אין משמעות למילים – כי השפה העברית העשירה לא המציאה את המילים שיוכלו לרפא את הפצעים או להעניק לכם דקה נוספת במחיצתם.

כדבריה של המשוררת דליה יָאִירִי, אלמנתו של אלוף משנה עוזי יאירי ז"ל, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במהלך הפריצה למלון סבוי בתל אביב, וכך היא כתבה:
"וּמֵדָבְּרִים "עָלֵיְהֵם",
שְ"נָתְנוּ הָכּוֹל", שְ"הֵקְרִיבוּ", וְאוֹמְרִים "בִּזְכוּתָם"
וּמֵדָבְּרִים עָלֵינוּ, שְנִשְארְנוּ, וְהָכֹּל בִּלְשוֹן רָבִּים...
וְעָל לוּחוֹת הָזִכַּרוֹן
אֶפְשַר לִקְרוֹא שְמוֹת.
שוּרוֹת, שוּרוֹת, שְמוֹת.
וְהֶם בֵּאֶמֵת רָבִּים.
שְמוֹת שֵל אָנַשִים שְהַיוּ וְעוֹדַם –וְבֵכֹל זֹאת אֵינָם.
רָבִּים מְאוֹד
רָבִּים מִדָי.
וְאָתַה – אְחָד.
וּבהִישָמַע הַצְפִירָה,
בָּשֵקֵט הָזֵה הָכּוֹאֵב,
בַּדוֹם הָזֵה הָנוֹקֵב
אָתַה אִיתִי
וְאָנִי אִיתְךָ"

" רָבִּים מְאוֹד רָבִּים מִדָי "-  הם השמות החקוקים על לוחות הזיכרון ברחבי הארץ. כשמבקשים אנו להביט וְלָגַעָת בעוצמת הכאב המשותף לכולנו, כל שנדרש מאיתנו הוא לְהָכפִיל את מילות המשוררת בְּעֵשְרִים וְשְלוֹשָה אֶלֵף,אָרְבָּע מְאוֹת אָרְבַּעִים וְשִבְעָה (23,447 )– שְמוֹת, אנשים ומשפחות כואבות, המרכיבות את ישראל – עם שָכּוּל ומדינה שָכּוּלָה- שאסונה שָזוּר בְּתְקוּמָתַה.
משחר הִיוָוסְדוֹ של עָמֶנוּ נשלחו בניו ובנותיו למערכה.
בכל דור ודור, בפיהם של מנהיגי ישראל, חזרו המילים: "כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה... שְׁמַע יִשְׁרַאֵל... אַל-יֵרַך לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ" (דברים כ ב-ג), וטובי בנינו יצאו נחושים ולחמו וניצחו במערכה. בכל דור ודור, בפיהם של אבות וּבנים, שבו ונשברו גם מילות התפילה: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ".

הָצִיווּי הָאֵלוֹקִי, שהדריך את העם אל ארץ ישראל, ארצם של אברהם, יצחק ויעקב, הוא גם הצווי הקיומי שלנו, וזהו הציווי שְמָֹשְבִּיעַ אותנו לִזְכּוֹר בכל רגע בזכותם של מי אנו כאן חיים, חולמים ומגשימים.

יום הזיכרון נִסְמַך ליום העצמאות, על מנת להמחיש את הָנִתיב הכּפוּל שבין נתיבי החושך והאור, בין נתיבי הָיגוֹן לתקווה, בין סָעַר לשלווה, בין האסון לתקומה.  כדברי הנביא יחזקאל: "ואוֹמָר לְךָ בְּדָמֵיךָ חָיָי, ואוֹמָר לְךָ בְּדָמֵיךָ חָיָי ".

ואכן – יודעים אנו כי אין תקומה ואין קיום, אין חירות ואין עצמאות לאומה כלשהי, אם אין בה נכונות נחושה, להילחם ולשמור עליהם באומץ, בהקרבה ובמסירות נפש.
בזכות יקירכם בַּנִינוּ את מדינתנו בארץ חְמְדָת אַבוֹת; בזכותם אנו מְקַדְשִים את החיים ומוקירים כל נשימה; בזכותם אנו יכולים לרדוף שלום אך גם להיערך לקרב – בתקווה שלא נידרש לו.

מדינת ישראל, שנבנתה בְּדַם בַּנֵיה, מחוייבת לָנֵצַח נְצָחִים להגשים את הציווי וְלִזְכּוֹר את אוֹהָבֵיה. וגם אנחנו, כאן, בכפר-סבא המשפחתית, החמה והאכפתית, מחויבים לְמַאתָיִים תִשְעִים וְתִשְעָה חללינו, בנינו ובנותינו היקרים מכל, שמסרו את נפשם למען המשך קיומנו.

משפחות שכולות יקרות,
מנגינת חייכם כואבת וחסרה גם היום את אובדנו של תו אחד, יקר ורחוק. לא נוכל להשיב לכם אותו, וגם לא להחזיר לרגע את הגלגל לאחור, לאלץ אותו לַסּוב עַל צִירוֹ ולהעניק לכם דקה אחת נוספת עם הבנים והבנות. כל שנותר לנו הוא לכאוב ביחד, לאסוף אתכם בַּאָהבה שלנו , ולהודות לכם על שְזִיכִּ¬¬יתֵם את החברה שלנו באנשים נפלאים כל כך – שבדיוק בזכותם ובזכות ממשיכי דרכם נציין מחר שִישִים וּשְמוֹנֶה (68) שנים של עצמאות.
זכרם של יקיריכם יוסיף ללוות אותנו ולאורו נמשיך ללכת. למענם ולמענכם – נדע לבנות כאן חברה שוויונית, חזקה ומאוחדת – שתהיה ראויה למחיר הכבד ששילמתם.

יהי זכר הנופלות והנופלים במערכות ישראל ברוך.

 

הדפסשלח לחבר
תפריט אייקונים
דלג על תפריט אייקונים
קידום אתרים
דלג לתוכן העמוד